חברת החשמל לישראל בע"מ ת"א נ' סאדק כאמל ניקולא ואח'

החלטה

אין ספק, כי תיק זה לא התנהל כשורה, כמעט למן פתיחתו.

ראשיתו בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר ביום 18.6.09 ע"י התובעת, חברת החשמל, נגד הנתבע 1, מר סאדק כאמל ניקולא, והנתבעת 2, מנורה חב' לביטוח בע"מ.

ביום 4.5.2010 (לאחר ארכות שניתנו ע"י ב"כ התובעת), הוגש כתב הגנה בשם שני הנתבעים ע"י עוה"ד סאקר, חרף כך שכוחה לא יופה ע"י הנתבע 1 ליצגו. לזכותה ייאמר, כי כבר בסעיף 1 לכתב ההגנה צוין כי ייצוגו מותנה בקבלת יפוי כוח. לחובתה, עם זאת, תיזקף שתיקתה בעניין העדר יפוי כוח עד לדיון שהתקיים ביום 21.11.10 (הגם שבקשתה לזמן את הנתבע 1 כעד הוגשה על ידה, כ"ב"כ הנתבעים").

ביום 21.11.10, כאמור, התקיימה ישיבה מקדמית, אליה הופיע במפתיע בא-כוח חדש של הנתבע 1, עוה"ד עלא גנטוס, אשר הודה אף הוא כי אין ברשותו יפוי כוח חתום מאת הנתבע 1.

פרוטוקול הדיון שם מדבר בעד עצמו, ובסופו נקבע כי יפוי כוח יוגש תוך 3 ימים.

ביום 24.11.10 הגיש עו"ד גנטוס בקשה להארכת מועד בת 7 ימים (!) להצגת יפוי הכוח, ובקשתו נדחתה.

חרף זאת, רק ביום 28.11.10 הוגש בפועל יפוי הכוח המסמיך את עוה"ד גנטוס לייצג את הנתבע 1.

בו ביום, ובלי ליטול רשות, הגיש הנתבע 1 כתב הגנה נוסף. יודגש, כי בדיון טען עוה"ד גנטוס כי הוגש כבר כתב הגנה בשם מרשו, בהתייחסו לכתב ההגנה שהוגש ביום 4.5.2010, כאמור. במצורף לכתב ההגנה, הגיש עוה"ד גנטוס גם תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 1, מפיו של אחד, והיב גנטוס, הגם שהמועד להגשת התצהירים שנקבע מלכתחילה כבר חלף, ובהחלטה בדיון מיום 21.11.10 לא היתרתי הגשת תצהירים נוספים, אלא נקבע כי הוראות באשר להמשך הדיון תינתנה לאחר הגשת יפוי הכוח.

משכך, אפשרתי ביום 20.12.10 לתובעת ולנתבעת 2 להתייחס להתפתחות אחרונה זו.

התובעת הודיעה, כי היא מבקשת להוציא את כתב ההגנה והתצהיר הנוסף מהתיק, ולתת פסק-דין נגד הנתבע 1.

הנתבעת 2 הודיעה, כי יש לראות בכתב ההגנה הראשון שהוגש כתב הגנה מטעמה, בלבד.

על אלה הגיב הנתבע 1 (שוב, בלא ליטול רשות, וראה בעניין זה תקנה 214יג(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי), באומרו, כי ממילא כתב התביעה מעולם לא הומצא לנתבע 1, ועל כן מוגש כתב ההגנה במועד.

נוכח הודעה מפתיעה זו, שבתי ביום 23.1.11 ואפשרתי לתובעת להגיב.

התובעת טענה, למעשה גם אם לא מפורש, להשתק, ועוד הזכירה כי הגישה בקשה לפס"ד בהעדר הגנה, אליו צרפה את אישור המסירה (אעיר, כי לא ראיתי בקשה כזו בתיק, ואף לא אישור מסירה).

נחזור ונאמר: בהינתן סדר הדין המהיר בו אמורה היתה תביעה זו להתברר, אין ספק כי התנהלות הנתבעים בה היתה חריגה, על גבול השערורייתית (והדברים מופנים, מטבע הדברים, יותר לנתבע 1 מאשר לנתבעת 2).

חרף זאת, ונוכח אי הבהירות באשר להמצאת כתב התביעה לנתבע 1, בפועל (ומבלי לגרוע מהאמת שבטענות התובעת, אודות מניעות מסוימת העומד בפני העלאת טענה זו ע"י הנתבע 1), וההעדפה הטבעית לברר תביעה לגופה על פני הכרעתה בשל מחדלים שבסדרי דין, אני קובע כי כתב ההגנה והתצהירים שצורפו לו ייחשבו כאילו הוגשו כדין ע"י הנתבע 1, בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדליו הרבים, בסך של 1,800 ש"ח לתובעת, ובסך של 1,800 ש"ח לאוצר המדינה, וזאת תוך 30 יום מהיום.

לא שולמו ההוצאות – יוצאו כתב ההגנה והתצהירים מהתיק, והתובעת תהיה זכאית לפסק-דין בהעדר הגנה נגד הנתבע 1. שולמו ההוצאות – יגיש הנתבע 1 אסמכתא על כך תוך 7 ימים מהתשלום.

על תרומתה לסרבול ההליך, אני מחייב את הנתבעת 2 בתשלום הוצאות בסך 360 ש"ח לתובעת ובסך 540 ש"ח לאוצר המדינה. אלה יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום, אם לא ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תשלח החלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה לב"כ הצדדים, ותחזיר התיק לעיוני ביום 3.4.2011.